כשביקרתי בדרום אפריקה לפני שנתיים התארחנו כשבוע בלודג' מרתק בעומקה של שמורת טבע פראית. בכל בוקר, התעוררנו בחמש כדי לצאת לסיבוב מוקדם בשמורה ולפגוש את החיות המתעוררות. כדי לעורר אותנו, נהגו אנשי הלודג' להגיש לנו תה או קפה מתוקים ולצידם ראסקס (rusks), עוגיות קשות ומעולות שנמסו כטבלנו אותן במשקה החם. לאחר כשעתיים היינו עוצרים שוב לנשנוש ושתייה נוספים והפעם מוסיפים לקפה גם שלוק אמרולה, מעין אייריש קרים מקומי העשוי מפרי המרולה שנפוץ בדרום אפריקה. הקפה האלכוהולי מיד היה משפר את פני כל היום שלאחריו, במיוחד לצד הראסקס-אותן ביסקוטי עבות ועתירות חמאה.
כשפתחתי לראשונה את מתכונים לאהבה ולרצח עלצתי לגלות בו את הראסקס המוכרים כשהם נזללים לכל אורך הספר על ידי הגיבורה וחבריה. מתכונים לאהבה ולרצח הוא ספר מתח המשלב בתוכו גם סיפור אהבה, בין גבר לאישה, אבל בעיקר בין האישה לאוכל. בלב הקארו (שטח הררי רחב ודל בתושבים) הדרום אפריקאי, טאני (דודה) מריה מנהלת אורח חיים שלו למדי. בת לאם אפריקנרית ואב אנגלי, מריה כותבת בעיתון המקומי ובתחילת הספר מחליפה את מדור הבישול הסטנדרטי שלה במדור עצות לאהבה ולחיים, כאשר לכל עצה מותאם מתכון מושלם לנחמה והשראה, ולריפוי הלבבות השבורים הפונים אליה.
מריה היא אלמנה באושר. בעלה שהיכה אותה והיה מרוחק ממנה מירר את חייה ונראה שמתוך אומללותה גילתה את מה שכן מעניק לה אושר. "רק כשגיליתי עד כמה חברתו של בעלי גרועה, הבנתי איזו חברה נעימה אפשר למצוא באוכל." מריה לא רק נהנית לבשל ולהאכיל את סביבתה הקרובה, היא עצמה זוללת לאורך כל הספר מאכלים מקומיים שונים ומקיימת על עצמה את עיקרון העונג מהמטעמים שהיא מייצרת במטבח הקטן שלה. "אכלתי את הלחם החמים והרך עם חמאה וריבת משמשים…אני לא בטוחה עד כמה הראש שלי התרוקן מדאגות, אבל האוכל בהחלט מילא לי בנעימים את הבטן."
אה כן, ויש גם עלילת רצח. אחת מהנשים שפונות למריה במדור המכתבים שלה נרצחת, ועל אף שגם היא סבלה מבעל אלים, נראה שהעלילה מורכבת יותר מהנראה לעין. מריה וחברותיה לעיתון מתחילות לחקור בפרשה ותוך כדי מתוודעות לדמויות נוספות הקשורות לנרצחת, ומתעמתות עם המשטרה שמנסה לחקור בעצמה את העניין. כאן מופיע בלש משופם ובעל תאבון בריא שמעורר אצל מריה דחף אדיר לבישולים מורכבים וארוחות מושקעות. באחד הרגעים הנוגעים ללב בספר, הוא נוטש את ביתה לפני שהיא מספיקה להגיש את הקינוח ומריה הנסערת שוטחת את רגשותיה בפני האוכל: "זאת הייתה טעות שלי אמרתי לעוגה. 'אילו הוא היה טועם ממך הוא היה מסכים לכל דבר שהייתי מבקשת.'" עלילת המתח דווקא לא רעה בכלל ועד הסוף לא ניחשתי מי אשם ברצח.
על אף שזהו ספר קליל, מבדר וקריא מאוד, מתכונים לאהבה ולרצח עוסק לא רק בתעלומה ובהזדמנויות לבישול אלא גם, במידה לא פחותה, במסעה של מריה לצאת מהבועה המוגנת שבנתה לעצמה, להעז ולהכיר אנשים חדשים ועימם אפשרויות מסעירות. "תמיד זורמים אל המוות והאהבה או מהם. הלוך ושוב," היא אומרת בתחילת הספר, "ובכל זאת, למרות שהחיים זורמים כמו הנהר הזה, הרבה אנשים עוברים את חייהם מבלי לשחות וחשבתי שאני אישה כזאת." מתכונים הוא גם סיפורה של אישה הלומדת לכונן מחדש את חייה שלא תחת צילו המאיים של בעלה, ובונה לעצמה סביבה אקולוגית אנושית חדשה, אוהבת ומכבדת.
נושא מורכב נוסף שהספר נוגע בו הוא חיי היומיום בדרום אפריקה שאחרי האפרטהייד, במקום שבו מתחים בין גזעיים וגעגועים לנלסון מנדלה, (שמותו מופיע כאירוע בספר), נבחנים שוב ושוב לצד מסורות תרבותיות מקומיות. הספר עשיר במטבעות הלשון של האפריקנס המקומית (וכאן יש להודות ליעל אכמון המתרגמת המעולה שהצליחה להעביר, לשמר ולהסביר את השפה), וגם במאכלים המאפיינים את המדינה. כאן נמצא פטקוק-מעין סופגניות ממולאות, בובוטי מאפה של בשר טחון ואורז המתובל בקארי ועשבי תיבול ומצופה בביצים וחלב וגם מילקטארט מתוק עם קינמון. בסוף הספר מצורפים מתכונים לכל אלו, ממיטב המטבח הדרום אפריקאי. חלקם מאתגרים, כמו המתכון הארוך לקארי כבש, ואחרים נגישים ומוכרים יותר כמו עוגת השוקולד-ריוויון שנראית מבטיחה או סמבל מלפפונים, מעין מטבל מלפפונים ויוגורט שאמור ללוות מנות כבדות יותר.
אם הספר הזה היה מאכל הוא היה בובוטי-מאפה רב שכבות וטעמים. מתכונים לאהבה ולרצח מציע בישול ביתי משובח, לא צריך לחפש כאן עומק מיוחד או להטוטים מולקולריים, אלא את מנעד הרגשות שאוכל טוב, שהוכן בתשומת לב, מאפשר.
מתכונים לאהבה ולרצח, סאלי אנדרו, תרגום: יעל אכמון. הוצאת כנרת זב"מ (2017).
המעדן הנפוץ ביותר בספר הוא ללא ספק הראסקס היבשים שכאמור נטבלים כאן בכל כוס קפה ותה לאורך שעות היממה. כמו שאומרת מריה: "אני חושבת שהייתי יכולה לאכול רק ראסקס בכל שעה של היום." המתכון אותו צירפה סאלי אנדרו בסוף הספר משלב מוזלי וריוויון, אבל גם כמויות לא מבוטלות של סוכר וחמאה. כאן בבלוג החלטתי להתייחס אליו כהשראה ולנפק גרסה (מעט יותר) בריאה לעוגיות הנפלאות האלו.
ראסקס קצת יותר בריאים
נהדרים לקפה של הבוקר, לקחת כנשנוש לעבודה או לבית ספר, ולכל אירוח או תעלומת רצח שמחכה להיפתר.
תבנית מלבנית לעוגה 20X30 או 2-3 תבניות אינגליש קייק
חומרים:
500 גר' קמח תופח מלא או חצי מלא
1 כפית אבקת אפייה
½ 1 כפיות מלח
¾ כוס מוזלי או גרנולה
½ כוס צימוקים
½ כוס פרי יבש אחר כמו תפוחים או משמשים
¾ כוס גרעיני חמנייה
¼ זרעי פשתן
¼ כוס שומשום
¾ כוס סוכר חום
½ כוס רסק תפוחים לא ממותק
2 ביצים
1 כוס רויון
150 גר' שמן קוקוס
50 גר' חמאה
*אם רוצים את הטעם החמאתי המקורי משתמשים ב200 גר' חמאה
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל180 מעלות.
בקערה גדולה מערבבים את כל המרכיבים היבשים.
בקערה נוספת טורפים את הביצים ומוסיפים את שמן הקוקוס, החמאה, הרויון ורסק התפוחים.
מוסיפים את קערת הרטובים ליבשים ומערבבים היטב, לתערובת לחה. אם חסרים נוזלים אפשר להוסיף מעט רויון.
משטחים את התערובת בתבנית מלבנית או בשתיים שלוש תבניות אינגליש קייק לגובה כ4 ס"מ. הראסקס עבות אבל אפשר להכינן מעט יותר נמוכות ודקות.
אופים כ45 דקות.
מוצאים להתקררות ואז חותכים את העוגה שהתקבלה למלבנים. מסדרים על גבי תבנית תנור עם נייר אפייה ואופים בחום נמוך של 60 מעלות כ6 שעות.