משפחתי ומנות אחרות: לאכול עם ג'ראלד דארל בקורפו

Olive Scones, My Family and Other ANimals

בלא שהסירה מאיתנו את עינה המשגחת, החלה אמא להתארגן בדרכה שלה. הבית נדף ניחוחות עשבים וריחם החריף של בצלים ושומים, ובמטבח ביעבעו סירים שונים, שביניהם נעה אמא, משקפיה נטויות באלכסון, ממלמלת לעצמה. ערימת ספרים, מתמוטטת כמעט, התרוממה על השולחן, ואמא נועצה בהם מפעם לפעם. כאשר יכלה לנתק את עצמה מן המטבח, הייתה חגה בחדווה בגן

ג'ראלד דארל, משפחתי וחיות אחרות

*

כל הציטוטים לקוחים מהתרגום הראשון לעברית של עפרה ישועה בהוצאת ספרית פועלים, 1978, מטעמי נוסטלגיה ברורים; אולם גם התרגום החדש יותר של יואב אבני (הוצאת אוקיינוס, 2014) מומלץ בחום, במיוחד לבני הדור הצעיר יותר.

משפחתי וחיות אחרות, הקלאסיקה הנפלאה של ג'ראלד דארל והספר הראשון בטרילוגיית קורפו שלו, הוא ללא ספק אחד הספרים המצחיקים שקראתי אי פעם. גם היום, שלושים ומשהו שנה לאחר שקראתי אותו לראשונה אני עדיין מתפקעת מצחוק כשאני קוראת על מעללי החיות השונות אותן גידל דארל בילדותו ועל בני המשפחה המתעמתים איתן תדיר.

משפחתו האנגלית והמשעשעת של דארל מגיעה לקורפו ב1935 ועל אף שהספר אינו תיעוד מדויק של המציאות, הוא בהחלט משקף את אהבתו הרבה של ג'רי דארל הילד לאי קורפו, לאנשים, לאוכל ובעיקר בעיקר לחיות הרבות המאכלסות אותו. הספר מחולק לשלושה חלקים על פי הוילות השונות בהם מתגוררים בני המשפחה (שנשכרות לפי צרכים חיצוניים: אורחים נוספים שמגיעים מאנגליה ואורחים לא רצויים שעבורם עוברים לוילה קטנה יותר). בני המשפחה אמנם קרובים זה לזה אך מטורללים קמעה: אם המשפחה המפוזרת, שקועה בניסיונות קולינריים, בגינון ובמציאת המקום המתאים ביותר להיקבר בו; לארי, האח הבכור והמעיק, סופר בהתהוות שלא מפסיק לעייף את כולם בנאומיו ובחבריו הבלתי קרואים המופיעים בוילות השונות; לזלי, האח הנוסף שחי על מנת לירות בכל מי ומה שזז בקרבתו, מרגו, חובבת הדיאטות והבחורים הנאים באי וכמובן ג'רי הצעיר שעיקר התעניינותו מושקעת בנפלאות הטבע הפרוש לפניו. כך או כך, כל בני המשפחה חשים בהשפעתו הייחודית של קורפו עליהם: "לאט לאט שבה אותנו האי בקסמיו, שדבקו בנו בעדינות, כאבקת פרחים. במהלכו של כל יום שרתה מין שלווה, שמחוץ לזמן, עד שהיית מתאווה שלא יסתיים לעולם. אולם מעטה הלילה האפל היה נושר שוב, ויום חדש היה מצפה לנו, צבעוני ומבריק מקודמו, כמו ציור של ילד, וכמוהו תלוש במקצת מן המציאות."

ומה לגבי אוכל? לאורך על הספר מבלים בני המשפחה בארוחות שונות, רובן מרובות משתתפים ומאכלים. גברת דארל מוצאת את אושרה במטבחי הוילה השונים: "כאשר לא הטריד אותה לארי, היה האביב, בשביל אמא, מצעד ארוך של ירקות טריים שאפשר לערוך בהם ניסויים, ושלל פרחים חדשים שעינגו אותה בגן. מן המטבח זרמו ללא סוף מנות חדשות, מרקים, נזידים, מתאבנים ותבלינים חדשים, שכל אחד מהם היה עשיר יותר, ריחני יותר ויותר אקזוטי מקודמו."

על אף שאין תמיד פירוט של המנות הנאכלות, הקסם האמיתי טמון אצל דארל בחוויה. האכילה היא חברתית וחברותית, האוכל תמיד טעים יותר בחברת ידידים קרובים וחדשים, היין תמיד נמזג בשפע וכל האסונות הקטנים שלעיתים קרובות מלווים את בני המשפחה נשכחים ככל שהארוחה מתארכת וההנאה מתעצמת. כך למשל כשהמשפחה מחליטה לערוך מסיבת חג מולד ספונטנית בספטמבר "וכדי שכל העניין לא יראה ברור מדי, הזמנו את אורחינו לארוחת צהריים וכמו כן לתה ולארוחת ערב." שעת התה ביום המסיבה מתוארת כ"עוד אחד מניצחונותיה הגסטרונומיים של אמא, תילים מרטטים של רקיקים לוהטים; ביסקוויטים פריכים ודקים כנייר; עוגות קלות כערימות שלג ומנטפות ריבה; עוגות שחורות, לחות עשירות ומצופות בפירות; חטיפי ברנדי דביקים כאלמוגים וממולאים דבש. כמעט שלא התנהלה שיחה; אפשר היה רק לשמוע את צלצולם הקל של הספלים ומפעם לפעם אנחה היוצאת ממעמקי ליו של אורח שכבר גדש את עצמו עד קצה גבול היכולת, וניאות להתכבד בעוד פרוסת עוגה."

גם כשהוא חוקר את האי ואת יושיבו הזואולוגים, ג'רי לעולם אינו רעב או בודד והוא יודע כי במיטב המסורת היוונית, תמיד ימצא חברה והצעות לאירוח בדרכו. "יכולתי לעבור דרך השדות והכרמים, ולפני שהייתי מגיע הביתה, כבר הייתי זולל היטב ממענקיהם של ידידים רבים שגרו בסביבה: זיתים, לחם, ענבים ותאנים." מיטב המטבח היווני, הטרי והעונתי נפרש בפני ג'רי ובני משפחתו והם ממהרים לאמצו בחום, כולל שירים ביוונית והשתתפות בחגים מקומיים.

עם זאת, בני המשפחה הם עדיין אנגלים מדופלמים ולעיתים קרובות זוללים ארוחות בוקר נרחבות של ביצים, קפה וטוסטים עתירי חמאה או נערכים לשעות תה ארוכות. אפילו כשג'רי מבקר את תיאודור, חוקר טבע ידען המבלה איתו באופן קבוע בימי חמישי, השניים בעיקר מתענגים על זלילות בנוסח בריטי. "התה היה מגיע, עם עוגיות טעונות קצפת, צנימים מצועפים בחמאה מותכת, ספלים נוצצים, ושובל רפה של אדים עולה מפיית הקומקום." כפי שניתן לראות ממספר הדוגמאות שהבאתי כאן, דארל מצטיין בתיאורים קסומים לאורך הספר בין אם מדובר בנופים, חרקים או ארוחות מרובות מטעמים.

לכן החלטתי לאחד מסורות בבלוג ולאפות סקונס (scones) מאפים פריכים נפלאים, עם זיתים, ולגלות מה קורה כשאנגליה ויוון נפגשות ובוראות מנה משותפת?

Olive Scones Dough
 

סקונס זיתים קלים להכנה

כ10-12 סקונס, תלוי באופן החיתוך
חומרים:
2 כוסות קמח תופח
80 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
½ כפית מלח
½ כוס זיתים קצוצים מכל סוג (אני השתמשתי בתערובת של ירוקים ושחורים)
½ כוס פרמז'ן מגוררת
½ כוס שמנת מתוקה
¼ כוס מים
אופן ההכנה:
  • מחממים תנור ל200 מעלות.
  • במעבד מזון מניחים את הקמח, החמאה והמלח. מערבבים בפולסים קצרים רק עד שבירת החמאה.
  • מוסיפים את הזיתים והפרמז'ן ומערבבים שוב בשניים שלושה פולסים.
  • מוסיפים את השמנת והמים בהדרגה עד לקבלת תערובת פירורית שמתחילה להיפרד מהדפנות, אין צורך להגיע לבצק אחיד. אם התערובת יבשה מדי אפשר להוסיף עוד מעט מים.
  • שופכים את התערובת הפירורית על משטח של נייר אפייה, היא עדיין לא מגובשת וזה בסדר. מהדקים עם הידיים לגוש אחד ומשטחים לגובה של בערך 2 ס"מ, תלוי עד כמה עבים תרצו את הסקונס.
  • יוצרים סקונס עם חותכני עוגיות עגולים או לחילופין חותכים את עיגול הבצק למשולשים עבים בעזרת גלגלת פיצה.
  • מסדרים על גבי נייר אפייה נקי ואופים כ15-20 דקות עד שהסקונס מתחילים להזהיב בקצוות. אפשרות נוספת היא לאפות סקונס שטוחים יותר עד להזהבה כללית ואז מתקבלות מעין עוגיות פריכות ומלוחות.
  • מגישים עם חמאה, שמנת חמוצה או קרם פרש. בתאבון!
  • *אפשר להוסיף לזיתים רוזמרין טרי קצוץ או להחליף בעגבניות מיובשות.
olive scones butter and cream

Share

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן