פיטר מילר חי את החלום, או לפחות את החלום שלי. כבעל חנות ספרים מקסימה בסיאטל, הוא מבלה את ימיו בחברת עשרות ספרי עיצוב ואדריכלות. אבל לא פחות חשוב מכך, עבורו כל יום טומן בחובו הזדמנות למפגש צהריים פשוט, אך מוקפד, עם צוות החנות. מנהג ארוחת הצהריים המשותפת הוליד גם את הספר הקטן והמקסים הזה Lunch at the Shop (צהריים בחנות). הספר כולל כמובן מתכונים פשוטים לארוחת צהריים זריזה, אבל מציע גם מניפסט ברור על חשיבות העצירה לרגע, הניתוק מהעבודה והאכילה בצוותא גם אם מדובר בכריך פשוט, מרק מאתמול או פלטה של נקניקים וגבינות. ארוחת הצהריים היא למעשה ארוחה מפסקת—הפסקה מהשגרה המקובעת, ארוחה קצרה שלא אמורים לטרוח עליה יותר מ10-15 דקות בעזרת מספר מרכיבים טריים או על ידי ריענון שאריות מהבית. עבור מילר ושאר עובדי החנות זהו זמן הזנה של גוף ונפש, זמן בו האכילה מתרחשת בנחת יחסית, סביב שולחן משותף, בחברה טובה, ולא במהירות מתוך קופסת פלסטיק ומול המחשב…
מה בספר? הספר מחולק לשישה פרקים שסובבים סביב אופן ההכנה וטיב הארוחה: יצירת המזווה המשרדי, ארוחות מהירות שמורכבות במטבח החנות, ארוחות המבוססות על שאריות מהבית-ושדרוגן לכדי מנות חדשות, ארוחות עונתיות-התייחסות למה שבנמצא בשוק המקומי כמקור השראה למתכונים, ארוחות שכונתיות בעזרת אוכל מהיר או מוצרים שניתן לקנות באזור ולבסוף גם הצעות לתכנון שבועי של ארוחות משרדיות. המתכונים בספר מתבססים על הציוד הבסיסי הקיים בהרבה מטבחונים משרדיים, אבל מילר מתייחס גם למגבלות של מקום ומכשור ומספק שלל רעיונות שיתאימו בהחלט גם למטבח הביתי של העובדת המותשת מהבית.
אז מה אוכלים בחנות המקסימה הזאת? בפרק של הארוחות המוכנות בחנות אפשר למצוא למשל רעיונות משמחים לכריכים. הדגש כאן הוא על פשטות: ארוחת הצהריים יכולה להיות גם פיסת לחם, גבינה ופרי. אבל, אם הלחם איכותי, הגבינה עזת טעם והפרי בשל ועסיסי, השילוב ביניהם יהיה מושלם. למשל, כריך פתוח ואלגנטי של תפוח, גבינה רכה כמו ברי או קממבר, ארוגולה וחמאת שקדים או ג'בטה חמימה ממולאת בטונה, אבוקדו, ממרח חזרת וירקות. ההבדל, נדמה לי, נמצא פחות במרכיבים ויותר בטריותם ובתהליך ההרכבה להבדיל מהכריך הממוצע הממתין, חנוק בניילון, חמש או שש שעות עד שנשלוף אותו מהתיק.
אפשרות אחרת היא הסלט המוכר. פה הסלט (ירוק, פסטה, קוסקוס) הוא בסיס לאינספור אקססוריז: זיתים, פטה, עגבניות, פרמז'ן, אבוקדו, עדשים, עוף או דג וכמובן אפשרויות גיוון ברטבים. בשני המקרים מציע מילר להחזיק במטבח המשרדי כמה תוספות פשוטות שישדרגו את הארוחה כמו עשבי תיבול טריים, צלפים, גרעינים או תבלינים שיחממו את החיך כמו כורכום או כמון.
מבשלים בבית, מרעננים בעבודה: האוכל מהבית מתבסס על שדרוג שאריות קיימות ולא סתם חימום מנה מוכנה. לפי מילר, הרבה פעמים לא יהיה לנו כוח להכין מראש צהריים ליום שלמחרת אבל בהחלט אפשר להשתמש במה שנשאר לנו, בין אם מדובר בפסטה מבושלת ללא רוטב או בירקות שקצצנו לבישול ונשארה מהם כמות מועטה. כאן הוא נותן מספר עצות ענייניות להחייאת פסטה מאתמול (בישול של דקותיים במיקרו או ניעור על מחבת עם מעט שמן זית), או לשימוש חוזר בריזוטו; וגם לא פחות משלוש שיטות שונות לבישול קטניות ועדשים האהובות עליו מאוד. זהו הפרק הארוך ביותר בספר הקצר יחסית, והוא מציע מתכונים כמו מרק שעועית לבנה עם שום ונקניקיות מתובלות או אורז ספרדי המתבסס על אורז מאתמול עם נקניקיות ואפונה וכמובן מבחר רעיונות לשימוש חוזר בעדשים.
יותר מספר בישול זהו ספר של רעיונות והשראה (לאכול כל יום צהריים בחנות ספרים—אושר!) וגם סיפורים קטנים שהוא משלב בפרקים השונים. למשל, הפעם הראשונה שמילר אכל פסטה איטלקית באמריקה של סוף שנות הששים, כזו שנטרפה בערב וקיבלה חיים חדשים לצהריים שלמחרת; או על הבחירות החשובות של של קולגות בדנמרק בארוחות הצהריים שלהם (הפוקוס הוא על זיהוי הלחמניה המתאימה לכריך ולא על המילוי—מי ידע).
פרקים אחרים היו פחות מעניינים בעיניי ומציעים גם מגוון מצומצם יותר של רעיונות כמו סלט סביב גבינת עיזים טרייה באביב או שימוש חוזר בעוף מטוגן, פאסט פוד אמריקאי אהוב, כבסיס לכריך יצירתי.
בסופו של דבר: על אף הצד הפרקטי של הספר ומספר מתכונים חביבים שאימצתי מתוכו, עיקר קסמו טמון דווקא בטקסטים של המעטפת: בסיפורים על הלקוחות בחנות שהפכו לחברים קרובים, על נער השליחויות שהפך לאיש המחשבים שלו, על היחס המתפתח לכוסברה ובעיקר על האושר הקטן והמדוייק כל כך בהפסקת הצהריים הזו שמעניקה חום, אנושיות וגם שובע ממשי לצוות המסור של החנות.
מה קניתי בחנות של פיטר מילר?
עדשים "מקופלות"
מתכון קליל לעדשים מבושלות שמערבבים עם יוגורט ועלים ירוקים. בחנות מוסיפים להן לחם קלוי עם מעט גבינת פרמז'ן מגורדת מעל או אוכלים אותן קרות, אפשר ללא היוגורט, עם אבוקדו וגבינת פטה.
חומרים:
½ כוס צנוברים או אגוזי מלך קצוצים
2 כוסות עלי תרד בייבי
1 כוס עלי בזיליקום
1 כוס עדשים ירוקות מבושלות (ואפשר גם להשתמש בשקיות המוכנות של עדשים מבושלות בקירור)
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
1 שן שום קצוצה
1 כוס יוגורט סמיך רצוי יווני או כבשים
1 לימון
¼ כוס שמן זית איכותי
מלח ופלפל שחור לתיבול
בעבודה מוסיפים:
½ לימון
½ כוס שבבי פרמז'ן
פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה:
בבית: מחחמים מחבת קטנה על חום בינוני. קולים את הצנוברים או האגוזים עד שמשחימים כ 5-7 דקות. מניחים אותם להתקרר על קרש עץ ואז קוצצים קלות בערך לגודל העדשים.
קורעים את עלי התרד והבזיליקום לחתיכות קטנות בגודל ביס.
מניחים את העדשים בקערה ומערבבים עם התרד, הבזיליקום, הפטרוזיליה והשום (אם רוצים לשמור את העלים רעננים ככל האפשר מוסיפים אותם לקראת הסוף). סוחטים פנימה את הלימון.
מקפלים את היוגורט לתוך התערובת.
מערבבים בעדינות ומתחילים להזליף פנימה את השמן תוך כדי ערבוב.
מתבלים במלח ופלפל וטועמים. בשלב זה המנה מוכנה לאכילה ואפשר לשמור את התערובת בצנצנת או מיכל אטום למשך שלושה ימים.
בעבודה: משאירים את הצנצנת עם העדשים בחוץ כד שתגיע לטמפרטורת החדר, מוסיפים מעט לימון סחוט, קצת פרמז'ן ופלפל שחור טרי ואז אפשר לצרפן לסלט חסה או לאכול אותן על לחם קלוי
2 תגובות
כמה פשוט וכמה משמעותי. מקסים ומעורר השראה! זו הזמנה לתרבות ארגונית אחרת שמאוד לא נהוגה אצלנו. העצירה הזו ביום לארוחה קצרה אך הגונה ואיכותית (קולינרית וחברתית) תעשה חסד עם כולם.
כחובבת אוכל ואנשים מושבעת, וכמי שמסתובבת כל היום בארגונים, אשתמש גם בספר הזה בהמלצה שלי לסיגול הרגלים ארגוניים נכונים.
תודה!
איזה יופי של יצירתיות , בהחלט מעורר השראה , זה מסוג הדברים הקטנים והחשובים בחיים שמשנים את התמונה ,לקחתי המון תודה .