מי קוראת כאן?
אני הדר ואני אוהבת לקרוא על אוכל. ולאכול. ולקרוא. אבל אובססיבית במיוחד לגבי תיאורי אוכל בספרים.
כשחברים, וחברים של חברים, מתקשרים אליי או שולחים הודעה דחופה, הם בדרך כלל רוצים המלצה על מסעדה או מתכון או ספר מעולה, כזה שאפשר לקנות למי שקרא הכל או לזו שבדיוק עוברת משבר. אז כן, אני תמיד שולפת את ההמלצות האלו בשמחה, ולא פחות חשוב מכך, גם מתייקת אותן בראשי לשעת מצוא עם כל זלילה מצטיינת או קריאה שמרחיבה את הדעת. אבל מה שבאמת מתחשק לי להמליץ עליו, להתעמק ,לחפור ולדוש בו עד בלי די הוא דווקא האוכל הזה שמתואר בתוך הספר המעולה.
מטבח קריאה הוא המקום שלי לדון עם עצמי, ובתקווה גם איתכם, בטקסטים האלו שלוכדים את תיאורי האוכל, הרגש והחווייה הנלווים אליו בספרי ילדות, בספרי בישול מחו"ל שלא יצאו לאור בעברית, בספרים בכלל ויש גם מתכונים, כמובן!
בחיי המקצועיים (למחצה) אני סוכנת ספרותית בסוכנות של דבורה האריס. כן, יש דבר כזה. כן, כמו סוכני שחקנים (ולא, לא ממש כמו סוכני ביטוח). אני קוראת המון להנאתי, ולפעמים להתענותי, ומנסה למצוא את הקולות הישראליים הבאים שיתורגמו וימכרו ויקראו (אמן!) ברחבי העולם.
בין לבין אני גם מבשלת (לא מספיק), רצה (כל ריצה היא מספיקה), מתנדבת בארגון הספרייה של המושב שלי וחופרת לבנותיי—על אוכל וספרים, ברור.

פוסטים שכתבתי לאחרונה

״מתכון יכול להיות יפה כמו שיר״ על יצירה ותקווה במטבח האנגלי של מיס אלייזה
התחלתי למצוא שירה בדברים המוזרים ביותר: החל באגוז המוסקט המחוספס ביותר וכלה בגזר הלבן המוכתם באדמה. מעניין אם אצליח לכתוב ספר בישול שיכיל את האמת

מה לבשל היום? נחמות קטנות ביומיום הסוער, קריאת בישול ב-I DREAM OF DINNER
בישול יומיומי כעוגן של שפיות בסוף הספר, בעל השם המשכנע להפליא I Dream of Dinner (So you don’t Have to), אני חולמת על ארוחת ערב

״לפרנס את עצמי״: על עצמאות, התבגרות ואהבה—קריאה באבא ארך רגליים של ג׳ין ובסטר
אני מחכה כל היום שכבר יגיע הערב, ואז אני תולה על הדלת שלט 'נא לא להפריע', נכנסת לתוך החלוק האדום ונעלי הבית הפרוותיות, עורמת כריות