תחול ברכה על ראשך ואיך מארי קונדו קשורה לנשים קטנות?

אהההה…החמיטות הקסומות והמסתוריות של ילדותי. פינה חמימה של אושר עבור הנערות הגלויות והאמיצות של נשים קטנות. עם כל הנוסטלגיה העצומה שלי לספר הזה, נשים קטנות לא מעמיד אוכל או בישול במרכזו ובניגוד לבית קטן בערבה, למשל, לא משופע כלל בתיאורים מגרים ומפורטים של מנות ומתכונים (כמו שתיארתי כאן). ההתבוננות שהוא מציע היא רגשית ומתמקדת במקום של אוכל כחלק מהביתי ובעיקר המשפחתי. אוכל או לא, הספר הזה יוותר תמיד אחד הספרים המכוננים של ילדותי. אני זוכרת היטב שבתקופה מסויימת יכולתי לפתוח כל עמוד בכרך האדום והקרוע שלי ולדעת בדיוק מהי הסצינה, מי המשתתפים ומה עומד להתרחש. כבר אז היה ברור לי סוד קסמו המיוחד של הספר שטמון, בין השאר, בארבע הדמויות הראשיות המאכלסות אותו. מאג, ג'ו, באת' ואיימי המייצגות ארבעה מודלים נשיים (אם כי מאוד מסויימים ובהחלט סטריאוטיפיים), שאפשרו לי כילדה, וכקוראת מסורה, להזדהות עם כל אחת מהן בתקופה שונה של חיי. לעיתים הייתי מאג, גברת קטנה ומוקפדת שחשוב לה מאוד לשמור על נימוסים נאים, לגרוב גרבי משי ובהמשך גם להיות רעיה ואמא למופת ולטפח את ביתה הצנוע. לעיתים קרובות הייתי ג'ו, אמיצה, פרועה ובעיקר בעיקר סופרת, מנהיגה, מפליגה על מחוזות הדמיון וקוראת בנדיבות לעבר אחת האחיות "תחול ברכה על ראשך." לעיתים רחוקות, חשתי הזדהות עם באת' שאומנם הייתה שקטה ונחבאת אל הכלים, אבל גם אהבה מאוד את בובותיה ותמיד ביקשה לעזור לעניים, שאיפות ראויות ללא ספק. באופן מפתיע, לא פעם הזדהתי גם עם איימי, ובמיוחד לאחר שבגרה וטעמה התעדן והיא הפכה גברת אלגנטית ואינטיליגנטית. אולם, כמו ברוב ספרי ילדותי, הקסם האמיתי נבע גם ממקום אחר—מן המקום הביתי. בבית משפחת מרטש נהגו לבשל ולהתכנס סביב האח, כאן הייתה אומנם מבשלת, אבל כולן לקחו חלק בעבודות הבית שתיאוריהן כמעט רומנטיים במיוחד כשהן נעשות בצוותא.

המאכלים המוזכרים בספר לא רבים לעומת סוגי הבדים, השמלות והאביזרים בהם מתקשטות הנערות, אולם מה שקיים נשמע מענג ומבטיח. למשל, בציטוט שהבאתי למעלה, מפתיחת הספר, מבטיחה חנה המבשלת אושר קטן וחמים בצורת מה שכונו בתרגום הישן "חמיטות" (בתרגום האחרון לעברית, של שרון פרמינגר, הן כבר פורשנו לכדי "כיסני שמרים ממולאים בפירות"). כשבדקתי במקור באנגלית ראיתי כי מדובר בturnovers מעין בורקס של בצק עלים ממולא במלית מתוקה של תפוחי עץ או גבינה ואחר כך מטוגן או אפוי.