כשביקשתי ממנו שילמד אותי איך לפרק עוף ...ידעתי שמה שיעניק לי בסופו של דבר יהיה חשוב הרבה יותר מסודות חיתוך העוף. במבט לאחור התחוור לי שאדוארד אילץ אותי לפרק לגורמים את חיי שלי, לחתוך אותם עד העצם ולבחון את הקרביים, ולא משנה כמה בלגן אני עלולה למצוא שם בפנים
ארוחת ערב עם אדוארד מספר על היכרותם וחברותם המפתיעה של איזבל וינסנט, כתבת הניו יורק פוסט ש"מהגרת" לניו יורק בניסיון להציל את נישואיה הכושלים ואדוארד, קשיש תאב-חיים בן 93 ואביה של חברתה ואלרי. זהו ממואר, המשחזר בעדינות ואהבה רבה את סיפור הידידות המפתיע הזה, שמתרחש רובו ככולו בדירתו של אדוארד חובב הבישול ונסוב, בעיקר, סביב ארוחות משותפות שהוא אחראי על התקנתן.
כל פרק נפתח בתפריט הארוחה, המוגשת במפגש, ולאחר מכן מתחקה אחר הסיפורים האישיים של השניים. איזבל, שבעלה הממורמר נוזף בה על שעות עבודתה הארוכות ועל חוסר ניסיונה כעקרת בית, מוטרדת מאפשרות של פרידה וההשפעות שיהיו לכך על בתה הקטנה. אדוארד שלא מזמן נפרד לנצח מאשתו, אהובתו הנצחית פולה לה היה נשוי 69 שנים, כמעט מוותר על החיים. שני גיבורי הספר מגלים שהקשר האנושי, שלא במפתיע נרקם במטבח וסביב שולחן האוכל, הוא כלי של ממש לריפוי הנפש.
הספר הוא אמנם ממואר של וינסנט ושל השנים בהן חיה ברוזוולט איילנד בניו יורק, (האי ששימש לבניית בתי כלא ובתי חולים ומספק רקע היסטורי מרתק ומטאפורה לתחושת המחנק של הכותבת), אך הגיבור הוא ללא ספק אדוארד עצמו.
לאחר שאדוארד מחליט לקיים את הבטחתו לאשתו ולהמשיך לדבוק בחיים הוא לא רק שורד את השנים הפחות פוטוגניות של הזקנה אלא חוגג אותן ובתוך כך מלמד את חבריו, ובמיוחד את איזבל, על כוחו של היופי, על משמעות ההשראה ועל היכולת של מרטיני לימוני או סופלה משמש להשכיח את כאבי הלב.
על אף שהוא מסרב לעזרתה של איזבל במטבח, כחלק מתהליך הצמיחה והריפוי שלה היא מגלה את חדוות הבישול: "בישלתי בקיץ ההוא ואל תוך הסתיו. קילפתי את הסלקים שיהפכו לבורשט קר…קצצתי מלפפונים ועגבניות פרא שקניתי בשוקי האיכרים, והכנתי גספצ'ו. כשהחל להיות קריר הכנתי תבשילים עם עדשים ירוקות צרפתיות קטנטנות שהדיפו ריחות טימין טרי ועלי דפנה, והגשתי אותם עם נקניקיות מרגז צרובות, בגט פריך ומלבק ארגנטינאי עשיר." שולחן האוכל אליו הם מסבים, לרוב רק שניהם, ולעיתים בחברת אחרים, הופך למעין מדורת שבט קטנה שבה חולקים לא רק מטעמים מוקפדים אלא גם עצות, סיפורים, ואנקדוטות. כפי שמנסחת זאת אחת ממכרותיו "אתה יודע, אדוארד, באתי לאכול ארוחת ערב, אבל האמת היא שבאתי לשמוע סיפור."
הארוחות הופכות כלי לתקשורת ולדיאלוג בין השניים גם כאשר הנושאים הנידונים לא קלים לעיכול. באחד הרגעים המרגשים בספר אדוארד מתאר את חוויית ההזדקנות. "פעם אחת התוודה באזני שהוא יודע שלעולם לא יהיה שוב עם אישה, לעולם לא יחוש גוף של אישה לצידו במיטה, רגליים מסורגות זו בזו, זרוע על מותן מוצקה, ראש נח על כתף חמה. ברגע של ייאוש עז סיפר לי שכעת הוא מוצא נחמה במקלחות חמות. הוא תיאר את התחושה של מים לוהטים על זרועותיו מוכות השיגרון כ'אורגזמית'." אבל גם כאשר הם חולקים רגעים קשים, המנה האחרונה, או הדיז'סטיף בסוף הארוחה מעניק להם רגע של הנאה ושכחה.
הדיוק והטעם הטוב של אדוארד מחלחלים לסביבתו, בין אם הוא מרפד ספה עתיקה עבור חברים, או שולח משיריו למוכרת בחנות שמתפעלת מהתמונה של אשתו. "כבר בתחילת הקשר בנינו ידעתי כמו על פי חוש שהעצות הקולינריות שלו אינן מסתכמות רק בהכנת אוכל. הוא לימד אותי את אמנות הסבלנות, את התענוג שבהאטה ובהשתהות, הוא לימד אותי לעצור ולחשוב על כל מה שאני עושה". אדוארד, אם כן, מזין לא רק את הגוף אלא גם את הנפש הכמהה לנחמה, אך לצד זאת מקפיד גם על גינוניו המיוחדים. לאורך הספר הוא יוצא עם איזבל לקניות, מפציר בה לאמץ הופעה נשית יותר וכשהיא מתייאשת מגברים מעלה את הרעיון שתנסה מערכת יחסים עם אישה. אדוארד הוא מקור בלתי נדלה לתובנות ולהתבוננות חיובית ומוקסמת מהחיים ובשיחות איתו מלקטת איזבל עצות שונות מהכנת קוקטייל ועד לעיצוב תסרוקת מחמיאה.
כמה מהעצות של אדוארד לחיים נעימים ומוקפדים יותר:
שלחו מכתבים אישיים הכתובים בכתב ידיכם
הארוחה צריכה להיות פשוטה אך אלגנטית
פטריות כמהין לבנות עדיפות על השחורות
כדאי לחמם את צלחות ההגשה לפני האוכל
שמרו תמיד ג'ין עם קליפות לימון במקרר להכנת מרטיני
התייחסו אל האורחים כאל משפחה ואל המשפחה כאורחים
אלה פיצג'רלד היא הליווי המושלם לארוחת הערב
לקראת סוף הספר כשאדוארד חש ברע ורבים מחבריו הולכים לעולמם, איזבל תוהה מי יספר את סיפורו של אדוארד ששימר את זיכרונותיהם של רבים מהאנשים שחלפו בחייו. הספר הזה מגיש, באהבה המוקפת בתפריטים מגרים, את התשובה לשאלה הזו.
אם הספר הזה היה מאכל הוא היה: ללא ספק סופלה המשמש המפורסם של אדוארד, קליל, אוורירי ומשאיר טעם של עוד.
ומה בישלתי ממבחר התפריטים בספר? בארוחת ערב עם אדוארד אמנם אין מתכונים אלא רק רשימות תפריטים, אבל פה ושם אדוארד מרחיב על הטכניקה להכנת חביתה מקושקשת רכה במיוחד או מרטיני לימוני מושלם. אני בחרתי להתנחם, כמו איזבל הגיבורה, במרק הכרובית והכמהין של אדוארד שתהליך הכנתו מתואר בספר וממנו בניתי מתכון קליל.
ארוחת ערב עם אדוארד, איזבל וינסנט, תרגום: אורה דנקנר. הוצאת הכורסא (2016).
מרק כרובית וכמהין של אדוארד
מוזמנים ללגום אותו מול האח, לצד מרטיני עם טוויסט לימון ולזכור ש"ההשראה יכולה להרוג המון בעיות."
חומרים:
2 כפות שמן זית
30 גרם חמאה
1 בצל לבן
כרובית אחת גדולה מפורקת לפרחים גדולים
1 ליטר ציר עוף
½ כוס חלב
מלח ופלפל
¼ כוס ורמוט לבן
1 חבילה (35 גרם) גרם פטריות פורצ'יני מיובשות
מעט שמן כמהין אמיתי (שבין מרכיביו תמצית פטריות כמהין לבנות)
אופן ההכנה:
חותכים את הבצל לחתיכות גסות
מחממים את שמן זית והחמאה בסיר בינוני ומטגנים בהם את הבצל מספר דקות
מוסיפים את הכרובית המפורקת ומטגנים עוד מספר דקות
מוסיפים את ציר העוף ומים נוספים לכיסוי, ממליחים ומפלפלים
מבשלים כ45 דקות על אש בינונית
משרים את הפטריות במים רותחים כ10 דקות ומסננים, מניחים בצד להתקררות וקוצצים דק
לאחר שהכרובית התרככה מוסיפים את החלב
מורידים את הסיר מהאש וטוחנים למרקם חלק
לפני ההגשה: מפזרים על המרק את הפטריות ומזליפים כמה טיפות של שמן כמהין
2 תגובות
נשמע ספר מקסים, מחכה לקרוא אותו
תודה רבה! ממליצה בחום.