מבטיחה אני אותך, דיאנה, שזאת היא עבודה משעממת ביותר. בבשול אין כמעט מרחב לדמיון. עלייך לעבוד רק לפי כללים קבועים. בפעם האחרונה שכחתי לשים את הקמח בשעת עשיית העגה...והתוצאה הייתה מרה מאוד
*כל הציטוטים מתוך מתוך האסופית, לוסי מוד מונטגומרי, תרגום: י. פישמן, מ. ניומן, תל אביב, 1950.
הקריאה החוזרת באסופית מבשרת חיוך של עונג ולא מעט פרצי צחוק. סיפורה של היתומה אדומת השיער ,שמכריזה כי "איני יכולה לבטל בכח דמיוני את השער האדום הזה…כן, חיי יהיו תמיד ספוגים צער זה"; המגיעה לאי אדוארד בטעות והופכת למקור של חום ואהבה עבור כל הסובבים אותה, נמנה כמובן בראש מצעד ספרי הילדות שלי. ההתלהבות האינסופית של אן, הטעויות המצחיקות, האמירות הדרמטיות ולצידן התובנות המקסימות שלה שפזורות לאורך ספרי הסדרה כבשו, ועדיין כובשות את הלב. כך, כשמרילה, שאימצה את אן ביחד עם מתי אחיה, מתכננת בתחילה להחזירה לבית היתומים, אן המלודרמטית מכריזה: "היודעת את?…גמרתי בלבי להתענג על נסיעה זאת. מנסיוני למדתי, כי תמיד אפשר להתענג על כל דבר, אם רק החלטתי בתקיפות על כך." בדומה לג'ו ואיימי מנשים קטנות גם אן מצליחה להרוס כמעט כל משתה או אירוח שהיא מתכננת. בתחילת הספר הראשון בסדרה היא מזמינה את דיאנה, חברתה החדשה והאמידה, לתה. מרילה, חמורת הסבר מאפשרת לה כמה מותרות של ממש ומודיעה כי "רשאית את לפתוח את צנצנת החרס עם מרקחת הדבדבנים…כמו כן רשאית את לכבדה בעגת הפרות בתוספת כמה עוגיות." למרבה הצער, במקום משרת פטל מגישה אן לחברתה יין ענבי שועל (כלומר דמדמניות) ומשכרת אותה כהוגן. במשך מספר פרקים היא מתייסרת קשות כאשר אימה של דיאנה אוסרת על החברות ביניהן, אולם לבסוף אן נחלצת לעזרתה בשעת משבר והכל בא על תיקונו. במקום אחר, המשפחה מתכוננת לארח את הכומר החדש ואשתו הצעירה לארוחה מפוארת למדי. "אנו עומדות לכבד את האורחים באפרוחים מוקפאים [כך בתרגום העברי הראשון] ובלשון קרה. כמו כן יהיו בסעודה שני מיני קרישים—אדם וצהב, גלידה עם קצפת, פשטידת לימונים, פשטידת דבדבנים ופשטידת השזיפים המפורסמת של מרילה." האפרוחים המוקפאים הם למעשה סוג של טרין עוף, פשטידת הדובדבנים היא כמובן פאי, והפשטידות האחרות של התרגום העברי הראשון הן למעשה שימורי פירות או ריבה. על אן מוטלת אפיית עוגת שכבות אוורירית שנראה שעולה יפה אולם, בדומה לאורחיה של ג'ו בנשים קטנות, גם כאן מתקשים המוזמנים לבלוע את המוגש להם. אן מגלה לחרדתה שהיא תיבלה את העוגה בחומץ במקום בתמצית וניל ובורחת לחדרה נסערת ובוכה. ההתמודדות הראשונית של אן עם אסונות המטבח היא תמיד דרמטית ונמלצת אולם לבסוף נחתמת בתגובה פילוסופית צרופה שאני בהחלט מאמצת ולא רק במטבח: "האם לא נעים לחשוב כי מחר יהיה יום חדש ללא שגיאות?"
אן מכריזה אומנם כי בישול הוא מלאכה משעממת וחסרת דמיון, אך היא כמהה לשלוט ברזיו על מנת שתהיה מסוגלת לארח ברוב חשיבות וטקס את אורחיה הפעוטים. "'מתארת אני את עצמי יושבת בראש השולחן ומוזגת תה', אמרה אן בעצמה את עיניה מתוך התלהבות, 'כשאני שואלת את דיאנה אם יכולה אני להוסיף לה מעט סכר בתה או חתיכת עגה נוספת' "
בכלל, מקריאת תיאורי הארוחות באסופית עולה כי העניין של אן באוכל הוא טקסי יותר, בעיקר על מנת להרגיש חשובה או מבוגרת ופחות מתוך עיסוק באוכל עצמו. מאכלים כמו גלידה או עוף צלוי מופיעים בספר כפינוק או מצרכים של עשירים ממנה ולכן מהווים דבר מה להיכסף אליו. "בשבוע הבא עומדים לערוך פיקניק בשדהו של הרמון ליד בריכת המים המזהירים. מרת בל ומרת רחל לינד הבטיחו לעשות גלידה-שווי בנפשך, מרילה-גלידה!" נדמה כי עבור אן האוכל הדמיוני של המשתאות או מסיבות יוקרה שהיא מתכננת בדמיונה תופס חשיבות רבה יותר מן האוכל הארצי. בסופו של דבר, כשהיא מתבגרת, היא מזהה את הפער בין העולמות: "אחרי הכל איני מרגישה את עצמי בטוב בחדר מלא דברים נהדרים, אין כאן מקום לכח הדמיון."
לאן שרלי, כמו לגיבורות האחרות שמככבות בבלוג, לורה או ג'ו, יש קול מובחן ואישיות עצמאית שאיננה מתפשרת. היא טועה, כמובן, סובלת, לעיתים אף אומללה ממש, אבל בסופו של דבר היא נאמנה לעצמה ואף גורמת לסובבים אותה לשנות את תפיסת העולם שלהם, בעקבות הנחישות האופטימית שהיא משדרת.
אם נחזור לרגע לענייני האוכל, בכל זאת, לשם כך התכנסנו וכ'ו, באסופית, בדומה לבית קטן בערבה, מככב האוכל העונתי. זה בא לידי ביטוי בעיקר בשימוש בפירות הרבים המאפיינים את האי אדוארד בקנדה. תפוחים, כמובן, שנאכלים כאן בכל פרק ממש, אבל גם שזיפים ודובדבנים. המתכון האולטימטיבי לייצוגה של אן שרלי אדומת השיער חייב להיות, אם כן, פאי דובדבנים קלאסי.
פאי דובדבנים קלאסי וקל להכנה
תבנית פאי רגילה או נשלפת בקוטר 26"
המתכון לקוח מכאן
חומרים:
לבצק:
½2 כוסות קמח לבן
1 כפית מלח
1 כף סוכר
250 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
½ כוס מי קרח
למלית:
4 כוסות דובדבנים מגולענים (איך לגלען דובדבנים בקלות-כאן)
(אפשר להשתמש בדובדבנים קפואים ומופשרים או במילוי דובדבנים בקופסאות כמו זו למשל)
1 כוס סוכר
¼ כוס קורנפלור
2 כפות חמאה
2 כפות מיץ לימון
*כמה טיפות של צבע מאכל אדום לצבע פוטוגני (לא חובה, אני לא השתמשתי)
½ כפית קינמון (אני השמטתי)
1 חלבון ביצה טרוף
מעט סוכר לציפוי
אופן ההכנה:
לבצק: שמים את כל החומרים מלבד המים במעבד מזון ומפעילים בפולסים קצרים לקבלת תערובת פירורית שגושי החמאה עדיין ניכרים בה.
מוסיפים את המים בהדרגה תוך כדי הפעלת המעבד, רק עד לקבלת גוש בצק אחיד.
מחלקים את הבצק לשניים ומשטחים כל חלק למעין דיסק עבה, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים לקירור של כחצי שעה.
מחממים את התנור ל200 מעלות.
למלית: אם משתמשים בדובדבנים טריים, מגלענים ואם הם גדולים במיוחד חותכים לחצי (לדעתי פחות רלוונטי לדובדבנים הישראליים). מערבבים בקערה עם הסוכר, מיץ הלימון והקורנפלור. מניחים בצד בזמן הכנת הבצק.
אם משתמשים בדובדבנים משימורים מסננים את הנוזלים לתוך סיר, שומרים ¼ כוס של הנוזלים בצד. מוסיפים לכוס הנוזלים את הקורנפלור. מחממים את הנוזלים שבסיר על להבה בינונית מוסיפים את הסוכר, מערבבים היטב ומנמיכים את האש, מערבבים עד לרתיחה עדינה. מוסיפים את תערובת הקורנפלור ומערבבים כדקה עד שהתערובת נהיית סמיכה. מוסיפים מיץ לימון וחמאה ולאחר מכן מקפלים פנימה בעדינות את הדובדבנים. מקררים לטמפרטורת החדר לפני המילוי.
מוציאים את הבצק הראשון מהמקרר ומרדדים של משטח מקומח לעיגול מעט גדול יותר מגודל התבנית. מניחים בעדינות בתוך התבנית ומהדקים מעט לקבלת צורת השוליים. אם יש עודפים ניתן לחתוך אותם בסכין חד.
ממלאים את הבצק בתערובת הדובדבנים ואם רוצים מפזרים את הקינמון מעל.
מוציאים את הבצק השני ומרדדים כמו הראשון. משתמשים בגלגלת פיצה או סכין חד לחתוך שורות אחידות יחסית בגודלן לאורך עיגול הבצק.
מניחים את השורות במרווחים קטנים יחסית זו מזו לאורך ואחר כך את השורות הבאות מצליבים לרוחב (המשקיענים יכולים לבחור בדוגמא של שתי וערב כמו שמדגימים כאן ).
צובטים את קצוות הפסים שהנחנו כך שיתמזגו עם שולי הפאי וחותכים עודפים מיותרים. מברישים בחלבון ביצה ומפזרים מעט גרגירי סוכר.
אופים בחום של 200 מעלות כ45 דקות. לאחר 25 דקות מניחים כיסוי נייר אלומיניום, כדי למנוע השחמת יתר, שאותו מסירים בחמש הדקות האחרונות של האפייה.
מוציאים את הפאי ומניחים לו להתקרר לחלוטין לפני שמחלצים מהתבנית.
זוללים לצד כדור גלידה וניל, קצפת או קרם פרש ומדמיינים שאנחנו בחווה הירוקה והקסומה של אן.
2 תגובות
תודה על הפוסט הטעים ומלא הזכרונות. שכחתי כמה היה טעים בעמק הגלמושים ובאבונלי.
אני כן זוכרת כמה התאכזבתי לגלות שהשנף המסתורי הוא הווניל הכה מוכר לי. אבל אולי באבונלי הוא היה נדיר ואקזוטי.
הי מעין, כיף לשמוע על המסע הנוסטלגי שלך:) אני חושבת שהשנף היה מסתורי עבורינו רק בגלל התרגום הארכאי משהו…ולכן הרבה משמות המאכלים והבדים של השמלות, למשל, נשמעו כל כך אקזוטיים בעברית.