"יש לי חברים שמתחילים עם פסטה, וכאלה שמתחילים באורז, אבל בכל פעם שאני מתאהבת, אני מתחילה בתפוחי אדמה...עשיתי הרבה טעויות בהתאהבויות שלי, ועל רובן הצטערתי, אבל אף פעם לא על תפוחי האדמה שליוו אותן
מה תעשי אם את בת 38, בהריון, אם לפעוט וגילית זה מכבר שבעלך בוגד בך כשמצאת הקדשה אישית—אישית מדי—בספר ילדים שהיה מיועד עבור בנך? ובכן, במקרה של רייצ'ל סמסטאט, הגיבורה של נורה אפרון ב"צביטה בלב" התשובה תהיה כנראה "פירה". רייצ'ל אינה הגיבורה הסטנדרטית של ז'אנר הרומן הרומנטי (במידה מסוימת היא מקדימה את הצ'יק ליט של שנות ה90). לא רק שהיא נשואה, ולא צעירה במיוחד, אלא היא גם יהודייה נוירוטית משהו, הלכודה בבועת המילייה הפוליטי בוושינגטון שרווי בהעמדות פנים, בגידות ותככים. רייצ'ל, מחברת ספרי בישול ומארחת בתוכניות טלוויזיה, מתקשה לעכל ולארגן את מצבה החדש בעולם. למרות ש"מומחי קולינריה רציניים אינם לוקחים אותי ברצינות, ובצדק מבחינתם, נדחפתי לתחום הכתיבה על אוכל די במקרה," עבורה בישול הוא אמצעי להבעת אהבה וכשהאהבה מתרסקת היא מנסה לבדוק מה לא עלה יפה במטבח.
נורה אפרון הידועה בעיקר בזכות התסריטים המפורסמים לסרטיה "כשהארי פגש את סאלי" ונדודי שינה בסיאטל" (שאותו גם ביימה), מצליחה לשלב בחן ובחמלה בין ז'אנרים שונים בספר שלה שמבוסס, בגדול, על הסיפור האישי שלה. מצד אחד מדובר בהחלט בספר קליל ומשעשע שעוסק רובו ככולו ביחסים בין זוגות (ובסצנות האוכל הנלוות אליהם). מצד שני, היא משלבת בו תובנות חדות ומלוטשות על החיים, על אובדן הזהות בתוך הזוגיות— "אחת מתעלומות החיים שמעולם לא הצלחתי לפענח, היא מה צריך לעשות כדי שדברים ימשיכו לקרות לך כשאת נשואה"—ועל הכמיהה האנושית לאהבה. בעולמה של רייצ'ל כולם בוגדים ומעמידים פני מאושרים, מפתחים תלות באחרים או בדברים חיצוניים, ומאופיינים בהרגלים או התנהגויות מעצבנות במיוחד: מהבעל שהופך כל סצנה משפחתית לטור בעיתון, ועד לחברה שיודעת מי בוגד במי לפי השקעות נדל"ן והורדת שערות מהרגליים.
ואיך משתלב כאן האוכל? רייצ'ל היא לא רק בשלנית מדופלמת אלא גם משלבת מתכונים אהובים ומותאמי סיטואציה לתוך הטקסט בדומה לגיבור של ארוחת ערב עם אדוארד, עליו כתבתי כאן. כשהיא מדוכאת, למשל, "אני חייבת להכין תפוחי אדמה הערב, חשבתי; פירה. אין כמו פירה כשמרגישים מדוכדכים." כשהיא ומרק בעלה נפגשים לראשונה היא לא חדלה מלבשל עבורו והוא מוקסם מיכולתה. כשהיחסים מתדרדרים האוכל הופך לנשק—באופן מילולי — כשפאי לימון מושלך על הבעל הבוגד :"לו הייתי עושה זאת שוב, הייתי מכינה סוג אחר של פאי. הפאי שהשלכתי על מרק עשה יופי של לכלוך, אבל היה עדיף פאי אוכמניות שהיה הורס לנצח את הבלייזר החדש שלו."
גם היחסים עם חבריהם הטובים מושתתי אוכל ואפרון מתארת דינמיקה של רביעייה עם זוג נוסף המבין את חשיבותה של ארוחה טובה. "ארבעתנו חלקנו חברות שהייתה גם מקדש לאוכל. נסענו קילומטרים כדי למצוא את עוגת הגבינה הנימוחה בעולם, את הפיסטוק הגדול בעולם ואת קלח התירס המתוק בעולם." בסוף הספר ניתן למצוא רשימת מתכונים מכובדת שכוללת את כל הרפרנסים הנ"ל לתפוחי אדמה, מבחר עוגות וכמה טריקים מקוריים לבישול ביצה בארבע דקות ולבייקון מושחם שגם לו מוסיפים, איך לא, תפוחי אדמה פריכים.
עבור רייצ'ל הבישול הוא מפלט, לא מקור ליצירתיות או ווירטואוזיות מטבחית אלא דווקא לנחמה. "מה שאני אוהבת בבישול הוא שבתום יום ארוך ומתיש, יש משהו מנחם בעובדה שאם ממיסים חמאה, מוסיפים קמח, ואחר כך ציר מרק חם, זה מסמיך! בוודאות! זה דבר וודאי ובטוח בעולם ששום דבר בו אינו בטוח."
הספר הזה גרם לי, לא פעם, להתפרצויות צחוק, למשל, כאשר רייצ'ל מתייסרת ששלחה מתכון לאהובתו של בעלה, ואף הוסיפה סמיילי בתחתיתו, או כאשר קבוצת התמיכה שלה נשדדת על ידי גבר שעקב אחריה מהרכבת התחתית, אבל לא פחות מכך, כמו ששמו העברי של הספר מציע, צבט לי בלב. (באנגלית נקרא הספר Heartburn שהוא משחק מילים מצוין בין צרבת וכאב לב). רייצ'ל אינה מושלמת, כמו כולנו , ורוב הזמן היא חשה אבודה למדי, אבל, בסופו של דבר, למרות ההערות השנונות והתובנות הציניות, היא מאמינה באהבה ובאנשים סביבה וההתפכחות הגדולה שלה מתרחשת כשהיא מבינה שלא די בבישול מושקע כדי לתחזק נישואים.
כבר כתבתי עשרות פעמים על בישול ונישואים ואני בקיאה מאוד בנושא, מודעת היטב למורכבות המצב שבו אוכל ואהבה מסתבכים זה בזה לבלי התר. אבל בעומדי שם, בשיאה של הדגמת הבישול באמצע מחלקת כלי הבית של 'מייסיס', קלטתי שהייתי לא פחות טיפשה בנושא האוכל והאהבה מכל אמא יהודייה. אהבתי לבשל, לכן בישלתי. אחר כך הבישול נהפך לדרך לומר אני אוהבת אותך. בהמשך הוא נהפך לדרך הקלה לומר אני אוהבת אותך. ואחר כך הבישול נהפך לדרך היחידה לומר אני אוהבת אותך
מה שהופך את הספר של אפרון לרומן בעל כוח ומשמעות, ולא רק אוסף אנקדוטות על חיי הנישואים עם מתכונים, הוא התהליך שעוברת הגיבורה. המסע של רייצ'ל הוא לא רק מסע לבניית חיים חדשים מחוץ לנישואים המתפרקים, אלא גם סיפור חניכה שבו היא בונה את הנרטיב שלה בכוחות עצמה, מגלה את קולה כמי מספרת את השתלשלות האירועים וכמי שבוחרת את המנות המושלמות לשבץ בו. בסוף הספר, כשהיא מסכימה לשחרר לבעלה את הסוד שלה להכנת ויניגרט (הכל טמון בחרדל המשובח!), היא גם מסכימה לוותר עליו ועל הנישואים.
אם הספר הזה היה מאכל הוא היה: פאי אפרסקים, מתוק, קצת חמצמץ, ביתי ומביע שפע של אהבה.
אז מה למדתי לבשל מנורה אפרון? בסופו של דבר מה יותר מנחם ומשמח מברד פודינג? אחד מהקינוחים האהובים עליי (ומתכון מוצלח במיוחד) שלא יגרום לצרבת אבל עשוי בהחלט לרפא לב שבור.
צביטה בלב, נורה אפרון, תרגום: אורית הראל. כתר, 2014.
3 תגובות
יאוהבת מאוד את הסופרת הזאת! מאוד אמיתית. תודה רבה על המשלצה. אהבתי את הרעיון של הספרים כהשראה לבישול.
בהחלט ספר כלבבי! תודה
איזה פוסט מיוחד!! תודה על ההמלצה 🙂