את ספריית הילדות האהובה שלי שכללה את בנות מרטש החוגגות את חג המולד בעוני רב, את אן שרלי היתומה ואת לורה ומרי מבית קטן בערבה שחונכו לשמוח במעט שיש להן, פארה גם דמות נוצצת יותר שירדה מגדולתה, אבל לאחר התמודדות לא פשוטה תוך שמירה על ערכיה, חזרה אליה כנסיכה אמיתית.
שרה קרו, הגיבורה הצעירה של נסיכה קטנה, מתגוררת בהודו עם אביה האמיד והמפנק, קצין לשעבר בצבא הבריטי. כשהיא נשלחת לפנימייה לבנות טובים בלונדון, שרה מצטערת להיפרד מאביה אבל משלימה עם הסיאוטציה החדשה בגבורה: "גם חיילים—אפילו האמיצים שבהם—לא בדיוק ששים לצאת לקרב" היא אומרת לו בהשלמה. במסגרת חייה החדשים בלונדון, שרה וגם בובותיה (!), מולבשות בפרוות יקרות, נוסעות לטיולים בכרכרות וכמובן מתענגות על סעודות תה, עוגות, פשטידות ושאר מטעמים. כשבתחילת הספר התברר לי כי שרה היא גם חובבת קריאה אמיתית, ובעלת דמיון מפתח ופתיל קצר לעיתים– "מעולם לא היה לשרה קשה יותר לשמור על קר רוח מאשר כשהפרעה בשעת קריאה. תולעי ספרים מכירים היטב את תחושת הכעס ההיא, המציפה אותם ברגע כזה" — נשביתי כליל בקסמה של הנסיכה שנותרה מלכותית גם כשנלקחו ממנה העטיפות המפוארות.
הספר נסיכה קטנה יצא לאור ב1905 בארה"ב והפך מאז לרב מכר בינלאומי כולל סרטים ועיבודים רבים. ברנט שנולדה באנגליה, התייתמה מאביה כשהייתה בן 4 ועברה להתגורר בארה"ב עם אימה ואחיה בגיל 15. היא החלה לכתוב ולפרסם סיפורים על מנת לעזור כלכלית למשפחתה, ממש כמו לואיזה מיי אלקוט שכתבה את נשים קטנות. ספריה המצליחים והמפורסמים ביותר של ברנט עסקו בתלאותיהם של ילדים קטנים הנאלצים להתמודד עם מציאות חדשה, ולרוב עגומה, ולהפיק ממנה את המיטב. תבנית זו מופיעה בסוד הגן הנעלם, בלורד פונטלרוי הקטן וכמובן גם בנסיכה קטנה.
קסמו של הספר טמון בגיבורה קטנה והאמיצה שלו, המתמודדת עם תלאות החיים בעזרת דמיון עשיר, ממש כמו אן שרלי באסופית. שרה נכנסת כנסיכה אמיתית ורבת אמצעים לפנימייה של מיס מינצ'ין המרושעת ומאבדת את מעמדה לאחר שאביה נפטר ומפסיד את כל כספו במכרות היהלומים. אולם רוחה של שרה, הנשענת ברובה על כוחות הדמיון, נימוסיה הטובים ויכולתה לראות את הזולת, אינה נופלת אותה ולמעשה מחזקת אותה בשעותיה הקשות. ומה לגבי אוכל בחייה של ילדת פנימייה מפונקת ההופכת יום אחד למשרתת באותו מוסד? בתחילת הספר משמש האוכל המגוון והעשיר והמותרות הרבים הזמינים לשרה אמצעי להיטיב עם אחרים, כמו למשל בקי, המשרתת שעימה היא מתיידדת.
מציאתם ואריזתם של דברי מאכל שונים בחבילות זעירות הוסיפו עניין חדש לחייה של שרה...בפעם הראשונה שהביאה לחדר שתיים-שלש פשטידות בשר קטנות, היא חשה כאילו גלתה תגלית גורלית. כשהציגה אותן לפני בקי, נצצו עיניה של זו בהתרגשות. 'הו, גברת,' היא מלמלה, 'אלה מלאות כאלה. הכי טובות אלה. גם עוגות ספוג טובות, אבל נגמרות 'חת-שתים. את מבינה גברת? אבל אלה נשארות וממלאות לך ת'בטן!'
*מתוך התרגום לבעברית, סדרת הרפתקה, מודן/אוקיינוס, תרגם: יהודה אטלס, 2010.
בהמשך, שרה עצמה הופכת תלויה בחסדיהם של אחרים. מאחת מחברותיה לפנימייה המביאה אל חדרה חבילה של דברים טובים כדי לערוך בו ארוחה "מפוארת" בתוך העליבות הכללית— "היום אחר הצהריים קיבלתי מהדודה הכי נחמדה שלי חבילה גדולה מלאה דברים טובים…יש שם עוגה, ופשטידות בשר קטנות, ועוגיות רבה, ולחמניות, ותפוזים, ויין אכמניות, ותאנים, ושוקולד," ועד לבן השכנים הצעיר שנותן לה נדבה מטבע של שישה פני אותו היא הופכת לתליון.
תיאורי האוכל בנסיכה קטנה מתקשרים כמעט תמיד גם להפגנת רגשות של חום, אהבה, דאגה וביתיות. בפתיחת הספר שרה מארחת את חברותיה למפגשים וארוחות קטנות בחדרה. כשהיא יורדת מנכסיה השכן "ההודי" העשיר שלה, (ולמעשה חברו של אביה להרפתקת מכרות היהלומים ומי שמחפש אחריה), שולח לה הפתעה ומרהט את חדרה מחדש כולל, כמובן, גם ארוחה לתפארת. "תארו לעצמכם, אם אתם בכלל מסגלים, איך נראתה שארית הערב. איך שתיהן התכרבלו מול האש, שרצדה וחוללה באח המבערת. איך הן הסירו את כסויי הקערות וגלו בהן מרק חם ועשיר, שהיה ארוחה בפני עצמה, וכריכים, לחם קלוי ועוגות קטנות שהספיקו לשתיהן בשפע."
אבל יותר מכל, התיאורים האלו, של הארוחות, טיולי הכרכרות, המלבושים המפוארים, של העוגות והפשטידות ואפילו של המרק המפתיע בקור הנוראי של עליית הגג, אותה מדמה שרה לבסטיליה, הסצנה שנחקקה ביותר בזיכרוני וגם היום הצליחה לרגש אותי בקריאה חוזרת—היא של שרה המורעבת מחוץ למאפייה המקומית. "ואז היא הביטה אל חנות המאפה שלפניה. הזבנית, נעימת סבר, אמהית, נמרצת וסמוקת לחיים, הניחה באותו רגע בחלון הראוה מגש גדוש בלחמניות חמות שזה עתה נאפו, טריות מהתנור—גדולות, כרסתניות ובוהקות, מנקדות בצימוקים." כשהיא מוצאת מטבע של ארבעה פני על הרצפה שרה קונה בעזרתו שש לחמניות חמות. שרה הרעבה והקפואה כמעט מתעלפת מריח הלחמניות ומחומן אבל נותנת חמש מהן לנערה רעבה ממנה המוטלת מחוץ למאפייה.
בסוף המהדורה המחודשת של נסיכה קטנה בעברית, כותב יהודה אטלס המתרגם על פרנסס הודג'סון ברנט ומצטט מזיכרונותיה "הדברים שכלנו משתוקקים אליהם יותר מכל, הם חיים, אהבה ואשר—שאלה אמנם ניתנים להשגה. ניסיתי כמיטב יכולתי, להעניק בכתיבתי מעט יותר אשר לעולם." אין לי ספק שבנסיכה קטנה ובספריה האחרים הצליחה ברנט להעניק אושר ותחושת חמימות לקוראיה בדורות השונים.
לכבוד הנסיכות הקטנות בחבויות בכולנו אפיתי לחמניות צימוקים רכות, חמימות ומפנקות במיוחד, לשעת התה מול האח או לכריך הבית ספרי הממוצע. מוזמנים לזלול אותן באושר ואל תשכחו לחלוק עם הסביבה הקרובה!
לחמניות צימוקים מתוקות
המתכון לקוח מכאן
12 לחמניות גדולות
חומרים:
1 כף שמרים יבשים
¼ כוס אבקת סוכר או סוכר רגיל
½ כוס מים חמימים
½ 4 כוסות קמח לחם
½ 1 כפיות מלח
1 כוס חלב בטמפרטורת החדר
50 גרם חמאה רכה או מומסת
2 ביצים טרופות
¾ כוס צימוקים
להברשה:
מעט חמאה מומסת
אופן ההכנה:
מניחים את השמרים עם שתי כפיות סוכר בקערית, מוסיפים את המים החמימים ומניחים לחמש דקות עד שהתערובת מתחילה לתסוס.
מערבבים בקערה גדולה את הקמח, המלח ושאר הסוכר.
יוצרים גומחה באמצע תערובת הקמח ושופכים לתוכה את החלב, החמאה, הביצים ותערובת השמרים. מערבבים היטב עם כף עץ עד לקבלת תערובת דביקה.
מכסים במגבת נקייה ומניחים להתפחה כשעה וחצי-שעתיים, עד שהתערובת מכפילה את נפחה או יותר מכך.
משמנים תבנית מלבנית או מרפדים אותה בנייר אפייה.
מקמחים משטח עבודה ומעבירים אליו את הבצק. מקמחים מעט ויצרים כיכר ארוכה אותה מחלקים לארבעה גושים. חותכים כל גוש לשלושה. יוצרים מעין כדור בצק מכל חתיכה (אוספים את השוליים לצורת שק ומכדררים מעט את הצד השני על מנת ליצור לכדור למראה חלק). חוזרים על הפעולה עם כל 12 החתיכות. מניחים ברווחים קלים בתבנית.
משמנים מעט את פני הכדורים בשמן רגיל ומכסים בניילון נצמד להתפחה חוזרת של חצי שעה.
מחממים תנור ל200 מעלות.
אופים את הלחמניות כרבע שעה או עד שהן מזהיבות למדי בחלק העליון.
מברישים את הלחמניות החמות במעט חמאה מומסת ומניחים להתקררות.
