ואז הגיע הבוקר הנפלא. לאחר שעבדו כשעתיים בגינה הגיע דיקון חרש והעמיד מתחת לשיח השושנים שני דליים: האחד מלא חלב טרי ומתוק, והשני מלא לחמניות צימוקים חמימות מאפה בית, עטופות בקפידה במפיות כחולות לבנות
*מתוך התרגום לעברית, הוצאת יסוד, תרגם: אוריאל אופק, 1994.
כשתכננתי לקרוא שוב את אחד מספרי הילדות האהובים עליי סוד הגן הנעלם ולכתוב עליו בבלוג, לא תיארתי לעצמי עד כמה הוא יזקק וישקף עבורי את התקופה הנוכחית. מרי לנוקס היא ילדה אנגליה זעופה וחמוצת פנים, שגדלה עם הוריה המרוחקים בהודו. "בהגיעה לגיל שש לא נמצאה בעולם עריצה, קשת לב, ואנוכית יותר ממנה." כשפורצת מגיפה (!) קשה ושני הוריה מתים, נשכחת הילדה השנואה על ידי המשרתים, ומתגלה רק במקרה על ידי מבקרים באחוזת המשפחה. מרי נשלחת לבית דודה המתבודד ביורקשייר, ושם נגזרת עליה שהות ארוכה בבית גדול, כאשר הבידור היחיד הזמין לה הוא יציאה לגנים הקרובים בחוץ —נדמה לי שבשלב זה, הדמיון לחיינו הנוכחיים בעידן הקורונה הופך ברור למדי. חייה של מרי חד גוניים ומחוסרי מעש או בידור עד שהיא מוצאת לעצמה מטרה חשובה, פינה משלה, ותחושת שליחות של ממש כשהיא מגלה את הגן האהוב של דודתה שננעל ונחתם לאחר מותה.
על פרנסס, הודג'סון ברנט שחיברה גם את נסיכה קטנה האהוב, כתבתי בהרחבה כבר כאן. שוב מדובר בסיפור על ילדה אנגליה שנכתב ופורסם באמריקה כסיפור בהמשכים בעיתונים. הספר יצא לאור ב1911 ולא זכה להצלחה של ספריה הקודמים כמו נסיכה קטנה ולורד פונטלרוי הקטן, אולם ברבות השנים החל לכבוש לבבות רבים של ילדים ושל הוריהם. מאז תורגם לשפות רבות, עובד לסרטים וסדרות ובקיץ אף יצא סרט חדש, בכיכובו של קולין פירת' כדודה הגלמוד של מרי, שבטריילר שלו ניתן לצפות כאן.
אז מה סודו של הגן הנעלם, ומה בכלל אוכלים בו?
עם האושר בא התאבון
'אילו היו פרוסות הגבינה הצהובה עבות יותר' היה קולין נאנח לפעמים, 'ולחמניה קטנה אחת אינה מספיקה לארוחת בוקר' 'היא מספיקה לאדם הנוטה למות, הוסיפה מרי, אולם היא אינה מספיקה לאדם העובד בגינה.'
בתחילת הספר מרי היא ילדה כחושה שבקושי אוכלת. כאשר היא מגיעה לבית דודה, מרתה, המשרתת הצעירה שמתיידדת איתה, מתפלאת איך אינה מסיימת את ארוחת הבוקר: "אין לי סבלנות לאנשים שיושבים ומסתכלים כמו גולם בלחם טוב ובבשר טרי." אכן, יותר משסוד הגן הנעלם עוסק באוכל, הוא עוסק בתאבון, ובצורך האנושי והבסיסי כל כך של אכילה לשם ייצור אנרגיה. מרי אינה אוכלת כי אין לה עניין ומטרה בחיים. אך כשהיא מתחילה לצאת החוצה, לשאוף אויר צח, לעסוק בפעילות גופנית, ובמיוחד כשהיא מגלה את הגן הנסתר, היא לפתע מלבלבת ועם הצמיחה שלה, ושל הטבע, מגיע גם התאבון הבריא. בסוד הגן הנעלם, אנרגיה פיזית וגישה חיובית מתחברות לרצון ועניין באוכל פשוט, מזין, ביתי ומשביע.
בהמשך מגלה מרי את בן דודה החולני, קולין, שמרותק למיטתו ורודה בסובבים אותו ממש כפי שהייתה עושה בהודו. היא משתפת אותו בסוד הגן ומכירה לו את דיקון, אחיה של מרתה, נער הערבה שמדבר עם חיות ומסביר לבני הדודים הכל על עצים, פקעות והוורדים שיש לגזום ולטפח. שלושת הילדים פוצחים בעבודה מאומצת לשיקום הגן ובתוך כך מתחילים לזלול בהתאם. מאזכורים חטופים של מאכלים חסרי טעם, לפתע מתמלא הטקסט בתיאור של ארוחות פשוטות ודשנות. בהשראת ידידם אדום החזה, המלקט פירורים לארוחתו, הם עורכים לראשונה פיקניק בגן: "היה זה רעיון נאה, שבוצע ללא קושי; ולאחר שמפה לבנה נפרשה על העשב, והתה החם והמתוק נמזג, וחולקו הכריכים הקלויים ועוגת הריבה—פתחה השלישייה באכילה שוקקת ועליזה." התיאורים כאן מזכירים ללא ספק את החמישייה הסודית, עליה כתבתי כאן, ולא רק בשל הפיקניק הטעים בטבע אלא גם משום ששוב מדובר בחבורת ילדים המתנהלת ללא המבוגרים סביבם ויוצאת להרפתקאות סודיות משלהם.
עם זאת, כשקוראים בעיון את השינוי ביחס לאוכל ולסעודות בסוד גן הנעלם, מתקבלת התחושה כי לא רק האויר הצח הוא הדורם לשינוי בתאבונם של מרי וקולין. "בוקר בוקר היה מתעורר בתאבון עצום, והשולחן שליד ספתו היה עמוס מכל טוב—לחם תורת בית, וחמאה טריה, וביצים לבנות כשלג, ורבת תות. מרי אכלה תמיד יחד איתו." (ההדגשה שלי). מארוחות מבודדות וחסרות טעם או עניין הופכות הסעודות למשותפות, בין אם של שני בני הדודים או של השלישייה, לפעמים גם בחברת אחרים. האכילה בצוותא ובשילוב עם הפעילות בטבע הופכות את הארוחות לאירוע מענג על אף פשטותן. למשל דיקון מוצא מערה קטנה "אותה ניתן להפוך לתנור אבנים פשוט ולקלות בו תפוחי אדמה וביצים. ביצים קלויות היו סוג חדש של מטעם, ותפוחי אדמה חמים, עם מלח וחמאה עליהם היו ממש מעדן מלכים." כל מזון, גם אם הבסיסי ביותר כאשר הוא נאכל בחברת אנשים אהובים, בטבע ולאחר פעילות גופנית הופך טעים ומרגש יותר.
הסוד המשותף של גילוי ושיקום הגן הנעלם, הפעילות הפיזית המאומצת, העזרה ההדדית בין הילדים והצפייה בצמיחה סביבם ,כמו גם בצמיחה של עצמם, הופכים את מסע ההתבגרות של מרי בספר למרגש ואופטימי במיוחד מבלי להיות מתוק או קיטשי. לאורך הספר מרי היא ילדה מרדנית ותקיפה וחוסר הפחד שלה והסירוב לציית לחוקים הוא שמוביל אותה לגילויים המסעירים בעלילה: מהגן, דרך ההכרות עם בן הדוד הסודי ועד לעונג הפשוט הטמון ב "חתיכת עוגת שיבות שועל של אמא, וחמאה וספל חלב."
על הקריאה בסוד הגן הנעלם באפריל 2020
קריאה חוזרת בסוד הגן הנעלם מזכירה לנו גם כמבוגרים לעצור רגע, להשתהות—אולי היום יותר מתמיד—על הארוחה הפשוטה, על הפריחה האביבית שמתחילה בחוץ, על המשמעות של אלו הסובבים אותנו בחיינו. אני לא יודעת מה איתכם, אבל עבורי כל ביקור בגינה, מעקב איטי אחרי פריחה או לבלוב חדשים משחרר תחושות חדשות של רוגע, שלווה והבנה שלא הכל נעצר, לחיים זרימה משלהם והם ממשיכים במלוא עוזם פשוט בעטיפה שונה. בכלל, יש משהו בחזרה לאלמנטים הבסיסיים בחיים שמתאים מאוד לרוח התקופה, בין אם מתחברים להתחדשות האביב או לניקיונות של פסח או פשוט למציאות המעט סוריאליסטית של בידוד ביתי. הצורך המובהק באוויר צח ובעבודה בעלת משמעות מזוקק היטב בספר הנפלא הזה ורלוונטי מתמיד לחיי היומיום הנוכחיים שלי. כל כך הרבה נושאים ותחומים איבדו מחשיבותם בשבועות האחרונים, ובוודאי מסדר העדיפויות שלהם, אבל מזון איכותי, לגוף ולנשמה, עדיין חשוב מתמיד וסוד הגן הנעלם, ללא ספק, נכנס לרשימה המצומצמת של טקסטים שמזינים את הלב.
יורקשייר פודינג
המתכון לקוח מכאן
חומרים:
3 ביצים
¾ כוס קמח, אפשר קמח ללא גלוטן
¾ כוס חלב
¾ כפית מלח גס
שמן קנולה
אופן ההכנה:
בקערה טורפים את הביצים, החלב, קמח ומלח.
מניחים לתערובת לעמוד בין 10-30 דקות.
בתבנית של מאפינס שמים כפית של שמן בתחתית כל שקע (להערכתי אפשר אפילו מעט פחות).
מכניסים לתנור ומחממים את השמן כחמש דקות.
מוציאים את התבנית מהתנור ומוזגים את הבלילה, ממלאים כל שקע עד ¾ מגובהו, זהירות כשמוזגים לתוך השמן החם.
אופים כרבע שעה או עד שהמאפים תופחים ומזהיבים.
אוכלים עם חמאה, שמנת חמוצה, סלמון מעושן, או ריבה. אפשר גם בסגנון האנגלי המסורתי לצד צלי וירקות.
