בִּשּׁוּל הוּא לֹא עִנְיָן רָגִיל. דַּי אוּלַי בְּהֶחְלֵטִיּוּת כְּדֵי לִקְפֹּץ מִמִּגְדָּל גָּבוֹהַּ, אֲבָל כְּדֵי לְבַשֵּׁל מָרָק בָּשָׂר עִם אִטְרִיּוֹת, לָזֶה
ספר בישול שמוגדר על העטיפה שלו כספר של מתכונים וסיפורים, מייד פונה לליבי. כבר כתבתי כאן וכאן על אהבתי לספרי
התחלתי למצוא שירה בדברים המוזרים ביותר: החל באגוז המוסקט המחוספס ביותר וכלה בגזר הלבן המוכתם באדמה. מעניין אם אצליח לכתוב
בישול יומיומי כעוגן של שפיות בסוף הספר, בעל השם המשכנע להפליא I Dream of Dinner (So you don’t Have to),
אני מחכה כל היום שכבר יגיע הערב, ואז אני תולה על הדלת שלט 'נא לא להפריע', נכנסת לתוך החלוק האדום
ביקור חוזר בבנגקוק אחרי ארבע שנים ומגפה אחת, מגלה שהעיר עמוסה, שוקקת, ושופעת אופציות קולינריות כמו תמיד. בנגקוק מכונה לעיתים
כשחשבתי על חגיגות יום ההולדת הרביעי (!) לבלוג מטבח קריאה, הרגשתי צורך עז לחזור למהות שלו, האובססיה הפרטית שהתחילה את
פרשתי יפה על המיטה מפת שולחן במשבצות אדומות. מילאתי את הצלחת במה שהתחשק לך: סלט תפוחי אדמה; סלרי ברוטב רמולד;
כמובטח, חגיגות השלוש לבלוג ממשיכות והפעם עם קינוח מתוק במיוחד. כשקיבלתי את הטקסטים שבחרו הבשלניות והבלוגריות שהוזמנו להשתתף בחגיגה, לא
כשפתחתי את הבלוג מטבח קריאה לפני שלוש שנים, תהיתי לעצמי מי עוד יתעניין כמוני בקריאה על אוכל בספרים, בקריאת הסיפורים
